בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ההורים הם האחראים לילדם מתוקף היותם אפוטרופסים טבעיים שלו. 

אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות של ההורים לדאוג לצרכי ילדם הקטין, לרבות חינוכו ולימודיו, הכשרתו לעבודה ומשלח יד, שמירת נכסיו, החזקתם, וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו.

חשוב להבהיר כי סוגיית החזקת קטין היא בבחינת משמורת פיזית, בלעדית או משותפת, ואילו האחריות ההורית תמיד תהא משותפת, וזאת מכוח היותם של שני ההורים אפוטרופוסים טבעיים על ילדם. בהתאם לכך, אף אם נקבעה משמורת בלעדית להורה מסוים, להורה השני הזכות להיות שותף בקבלת החלטות בחיי ילדו (למשל באשר למקום מגוריו, זהות המוסד בו יתחנך ועוד).

על שני ההורים לפעול יחד תוך הסכמה בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם (למעט עניינים חריגים ודחופים) ובמצב בו הם חלוקים בדעתם, הסוגייה העומדת למחלוקת תעבור להכרעת בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, בהתאם לעניין, כאשר העיקרון המנחה יהא טובת הקטין.

בהתאם לעקרון טובת הקטין, על ביהמ"ש או בד"ר יהא לבחון מהו הפתרון אשר יגשים את צרכיו וזכויותיו של הקטין הספציפי העומד לנגד עיניו, כאשר ככלל בקבלת החלטה בעניינו של קטין ייעשה שימוש בפקידי סעד, מומחים שונים ועוד.

אף רצון הקטין מהווה שיקול בקבלת החלטות בעניינו. ככל שהקטין גדול יותר מבחינת גילו, כך יינתן ביטוי גדול יותר לרצונו מתוך הבנה כי ככל שהקטין בוגר יותר, כך יש לו שיקול דעת עצמאי יותר.

חשוב להבהיר כי אף אם כבר ניתנה החלטה בעניין משמורת ואפוטרופסות על קטין, דלתו של ביהמ"ש או בד"ר תהא פתוחה במקרה ששונו הנסיבות מיום מתן ההחלטה ושינוי ההחלטה מתחייב מטובת הקטין.