תופעת הניכור ההורי מתרחשת לרוב במסגרת סכסוכי גירושין, כאשר אחד מההורים מסית את ילדו כנגד ההורה השני, לרוב מתוך רצון לנקום בהורה האחר בשל  הפרידה ותוך התעלמות מטובת ילדו, וכתוצאה מכך הילד מתנתק מתנכר להורה השני.

כך נוצר מצב בחיי הילד בו ההורה המסית הופך להיות ההורה האהוב והמועדף בעיני הילד ואילו ההורה השני הופך להיות ההורה הדחוי, אותו הילד יעדיף שלא לפגוש ואף יתנגד לכל ניסיון מצד ההורה השני לחידוש או למיטוב הקשר. 

ככלל, הילד יתנהג באדישות או בסלידה להורה המנוכר וירצה לנתק עימו את הקשר ללא הצדקה אמיתית. לרוב הסיבות שיובאו מפי הילד לסלידתו מן ההורה המנוכר יהיו אמירות שנחשדות ככאלה ששמע הילד מן ההורה המנכר – ההורה "האהוב". 

מדובר בתופעה קשה ורגישה, אשר למימד הזמן יש חשיבות מהותית בה. ככל שנקדים לנסות לטפל בכך בזמן, כך ישנו סיכוי טוב יותר למגר את הניכור, להביא להחלמה של הילד להחזרת הקשר הבריא בין ההורה לילד, ובכך לחסוך לילד, ואף להורה המנוכר, נזק נפשי משמעותי לטווח הארוך.

בהתאם לכך, עם זיהוי התופעה אצל הילד, ובהעדר הסכמה בין ההורים, חשוב מאוד לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, לפי העניין, במטרה להטיל סנקציות כספיות ואחרות על ההורה המנכר על מנת להרתיעו ואף לדרוש למנות מומחה טיפולי בתחום במידת הצורך. במקרים חריגים מאוד, אף ניתן לעתור להעברת המשמורת על הילד הסובל מניכור מן ההורה המנכר אל ההורה המנוכר.

כמו כן, באפשרות ההורה המנוכר אף להגיש תביעה נזיקית כנגד ההורה המנכר בגין הנזק הרב שלא היה בא לעולם לולא התנהגותו.