מאמרים

דמי פגיעה בגין תקופת אי כושר בתאונת עבודה

בטורים הקודמים הסברתי מהי תאונת עבודה, וכיצד יש להגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה ותשלום דמי פגיעה. בטור הזה אסביר מהם דמי הפגיעה המתקבלים מהמוסד לביטוח לאומי, ומהי גמלת נכות.

כפי שהסברתי, לאחר הגשת התביעה להכרה, ובכפוף לכך שהמוסד לביטוח לאומי יכיר בתאונה כתאונת עבודה, יקבל הנפגע “אישור ההכרה” המהווה כיסוי לליקויים שנגרמו לו.
לאחר שהמוסד לביטוח לאומי יכיר בתאונה, ישולמו בגין הימים שהוכרו כתקופת אי כושר – “דמי הפגיעה”.

תקופת אי הכושר תקבע על בסיס “תעודות אי כושר” שקיבל הנפגע. יש להקפיד כי תעודות אי הכושר ימולאו בטפסים המתאימים לנפגע בעבודה.
חשוב לציין כי לא ישולמו דמי פגיעה על בסיס תעודות מחלה רגילות שמקבל אדם בקופת החולים, אלא רק בסיס תעודות אי הכושר החתומות ע”י רופא.
בנוסף, המוסד לביטוח לאומי יבדוק האם תעודות אי הכושר מתייחסות לפגיעות שהוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי שהן תוצאה של תאונת העבודה.
לכן, כפי שהסברתי, קיימת חשיבות רבה לוודא כי באישור ההכרה נכללות כל הפגיעות שנגרמו לנפגע כתוצאה מהתאונה.

דמי הפגיעה שישולמו לעובד בתקופה שאושרה לו כתקופת אי כושר יהיו בגובה של 75% משכרו של הנפגע על בסיס ממוצע השתכרותו בשלושת החודשים שקדמו לתאונה.
חשוב לציין כי לא ישולמו דמי פגיעה לשכיר אשר נפגע ושוהה בפחות מתשעה ימי אי כושר, ולעצמאי ששהה פחות משניים עשר ימים באי כושר.

הסך המקסימאלי של ימי אי כושר שיוכרו על ידי המוסד לביטוח הינו 91 יום. לאחר 91 יום, יוכל הנפגע לקבל פיצוי אך ורק בגין נכות שתקבע לו – כפי שאפרט בטור הבא.
חשוב לציין כי לגבי ההפרש שבין דמי הפגיעה ושכרו של העובד (בשיעור של 25%) ניתן יהיה במקרים מסויימים לפנות בתביעה לפיצוי משלים מהמעביד.

לדוגמה במקרה בו תאונת העבודה אירעה כתוצאה מרשלנות המעביד כגון: אי מתן הנחיות מתאימות לעובד, אי אספקה של ציוד מגן מתאים, יצירת סביבה עבודה לא בטוחה וכו’ – ניתן יהיה לתבוע את המעביד בגין אחריותו לתאונת העבודה, ולפיצוי נזקי העובד. הפיצוי יהיה פיצוי משלים לפיצוי שניתן ע”י המוסד לביטוח לאומי.

לכן קיימת חשיבות רבה לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין המומחה בתחום של תאונות עבודה עוד בטרם הפנייה למוסד לביטוח לאומי על מנת לנהל את ההליכים מול ביטוח לאומי ומול המעביד בתאום באופן שיביא לפיצוי המקסימאלי משני הגופים ביחד.

שתף

צור קשר